לא בהכרח
מגע יכול להיות לא נעים, מפתיע או פשוט לא רצוי באותו רגע
וכמו כל ילד, מותר לו לבחור אם להתחבק
נסו להציע: ״רוצה חיבוק, כיף או שנגיד שלום?״ אפשר גם לנופף מהדלת ולתת לו להתקרב בקצב שלו

אם הוא אומר לא, קבלו את זה בלי ״סבתא נעלבת״ ובלי לבקש מההורים שיכריחו
כשהוא יודע שתכבדו את הגוף שלו, יש לו סיבה טובה יותר להרגיש בטוח לידכם

שימו לב גם לדרכים אחרות שבהן הוא מחפש קשר: מביא לכם צעצוע, מתיישב לידכם, מראה סרטון או מבקש שתעשו שוב משהו מצחיק
ואם אינכם בטוחים, שאלו אותו או את ההורים

הוא מסדר מכוניות, ואתם רוצים ״ללמד אותו לשחק כמו שצריך״
רגע לפני, נסו להצטרף למה שכבר מעניין אותו
שבו לידו, תראו מה הוא עושה ותציעו משהו קטן: ״אפשר לשים כאן את המכונית הכחולה?״ אם הוא לא רוצה, אל תשנו לו את הסידור

אפשר לעשות יחד גם דברים פשוטים: להשקות עציץ, להכין את המאכל שהוא אוהב או לצאת לאותה הליכה קצרה
לא כל מפגש צריך להיות שיעור
אפשר ליהנות איתו ממשהו שהוא אוהב בלי לדרוש קשר עין ובלי לבדוק מה למד

עם נכד מתבגר, תנו לתחומי העניין שלו מקום שמתאים לגילו
גם כשצריך עזרה, הוא לא חוזר להיות ילד קטן
שאלו מה הוא רוצה לעשות איתכם וכבדו גם זמן לעצמו

אתם שואלים משהו, הוא ממשיך במה שהוא עושה, וזה יכול להרגיש כאילו הוא מתעלם. אבל אי־מענה לא אומר בהכרח שהוא מנסה לפגוע או לזלזל. ייתכן שהוא שקוע בפעילות, צריך זמן לעבור ממנה אליכם או עוד מעבד את השאלה, ולפעמים הוא לא שמע או לא הבין. במקום להניח מה הסיבה, מנסים לברר.

נסו לומר את שמו בטון רגוע, לחכות רגע ואז לשאול שאלה אחת ברורה, עם זמן לענות לפני שחוזרים עליה. לא צריך לדרוש קשר עין או לגעת בו כדי לקבל תשובה. אפשר לשאול: ״שמעת אותי, או שאחזור?״ ולברר עם ההורים מה עוזר לו.

אם הוא אומר ״עוד רגע״, אפשר לעזור להפוך את זה למשהו ברור: ״תסיים את הציור הזה ואז נבוא לשולחן״. אפשר ללמד אותו לומר ״שמעתי, אני צריך רגע״, בלי להאשים אותו בהתעלמות. ואם זו תופעה חדשה או שיש חשש לשמיעה, משתפים את ההורים כדי שיבררו.

קודם כול, שאלו את ההורים איך הוא מתקשר: בהצבעה, בתמונות, בהקלדה, במכשיר תקשורת או בדרך אחרת
בקשו שיראו לכם בפועל
אם יש לו אמצעי תקשורת, השאירו אותו זמין גם כשהוא אצלכם

דברו אליו ישירות, במשפט ברור, ותנו זמן לתגובה
אפשר להראות שתי אפשרויות אמיתיות: ״מים או מיץ?״ אל תהפכו את זה למבחן ואל תדרשו שיגיד מילה כדי לקבל משהו שהוא צריך
מעט דיבור לא אומר מעט הבנה, וגם לא אומר שהוא מבין הכול
לומדים להכיר את הדרך שלו

טוב שאתם אומרים את זה
עזרה צריכה להתאים גם לכוחות ולבריאות שלכם
אפשר להתחיל בזמן קצר כשההורה נמצא, ללמוד איך הילד מבקש עזרה ומה עושים אם קשה, ורק אחר כך לבדוק אם שמירה לבד מתאימה

ואפשר לעזור בלי לשמור עליו: הסעה, קנייה, ארוחה, זמן עם האחים או הקשבה לבן או לבת שלכם
בחרו משהו שתוכלו לקיים
שעה קבועה שאפשר לסמוך עליה יכולה להועיל יותר מהבטחה גדולה שלא מצליחה להתממש

לא ליד הילד ולא באמצע אירוע
חפשו זמן רגוע ובקשו להבין לפני שמציעים: ״שמתי לב שקשה לו להפסיק את המשחק
מה אתם מנסים כרגע? איך אתם רוצים שאגיב אצלי?״ אולי תגלו שיש מאחורי ההחלטה עבודה שלא ראיתם

אם משהו לא אפשרי אצלכם, תגידו אותו ברור: ״אני יכולה להיות איתו שעה, אבל אני לא יכולה לרוץ אחריו ברחוב
בואו נחשוב על מפגש בבית״ לא חייבים להסכים על הכול כדי לעבוד יחד
כן חשוב לא לשנות טיפול, לתת תרופה או להפסיק הנחיה מקצועית על דעת עצמכם

אפשר להתחיל פשוט: ״כשאמרתי שאתם מגזימים, לא הבנתי מה אתם עוברים
אני מצטערת
אני רוצה ללמוד ולעזור״ נסו להשאיר את ההתנצלות בלי ״אבל גם אתם״

ואז בחרו פעולה קטנה שמראה שהקשבתם: לכבד את שעת היציאה, להכין את האוכל שסיכמתם, או להפסיק ללחוץ על חיבוק
אמון חוזר דרך מה שקורה בביקור הבא, לא רק דרך שיחה יפה

גם לכם מגיע מקום לדבר
אולי אתם דואגים לעתיד הנכד, ואולי קשה לכם לראות את הילד שלכם מותש
חפשו אדם שאפשר לחשוב איתו, קבוצת תמיכה או איש מקצוע, בלי שכל הדאגה שלכם תיפול על ההורים ובלי לשתף פרטים על הילד ללא הסכמת המשפחה

אפשר לשאול את הבן או הבת: ״רוצים שאקשיב או שנחשוב יחד?״ ולפעמים אפשר פשוט לשבת לידם עם כוס קפה
לא חייבים למצוא משפט שיתקן הכול